בעניין Tulip Trading Ltd v. Bitcoin Association נדרש בית המשפט לשאלה התקדימית שבכותרת הרשימה, ובמסגרת זו - האם רשת ביטקוין ומפתחיה חבים חובות אמונאות למשתמש ברשת, אחד ד"ר קרייג רייט, המבקש להתהדר גם בכינוי רב המשמעות סאטושי נקמוטו. לנוכח פסק הדין עומדת רשימה זו על הבסיס המשפטי להטלת חיובי אמונאות במערכות יחסים חדשות, במיוחד בדין הישראלי.
רייט הוא דמות ידועה בעולם הבלוקצ'יין ומטבעות הקריפטו. בפברואר 2020 פרצו אלמונים לביתו של רייט באנגליה במבצע שהתיאור "מהסרטים" הולם אותו, תוך שהם מתגברים על שלוש מערכות אזעקה. משם הם פרצו לרשת התקשורת הביתית, גנבו שני ארנקים ובהם מטבעות קריפטו בשווי כמליארד דולר, ומחקו את המפתחות. מאז נמצאים הארנקים בלא שינוי כשלרייט אין גישה אליהם ומבלי שאיש משך מהם מטבעות.
את תסכולו תיעל רייט לתביעה משפטית נגד אגודת ביטקוין ונגד כתריסר מפתחים ברחבי העולם המטפלים בארכיטקטורה של הרשת. הוא תבע מהם להתקין טלאי תוכנה, אשר יאפשר להשיב לו את הארנקים הגנובים. זאת, בטענה כי הנתבעים חבים לו חובות אמונאות וחובת זהירות בנזיקין (שלא תידון כאן). רוב המפתחים התנגדו להמצאה מחוץ לתחום וטענתם התקבלה, אולם האגודה עצמה ומקצת המפתחים טענו לגוף העניין, וכך זכינו בתקדים.
השופטת פאלק דחתה את התביעה בפסק דין ממוקד, קב ונקי. את טיבם של היחסים בין משתמשי רשת ביטקוין (למעשה, יש יותר מאחת, וכולן מקרים פרטיים של רשת בלוקצ'יין) לבין מפתחיה והאגודה עצמה היא ניתחה בהתאם לגישת ההתחייבות, ובמרכזה הלכת Bristol and West Building Society v. Mothew. זו המסגרת התקנית כיום לזיהוי יחסי אמונאות מחוץ לקטגוריות מוכרות כגון נאמן ושלוח (ראו גם Lehtimäki v. Cooper ורשימה קודמת):
The foundation of TTL's case is the alleged imbalance of power, combined with an "entrustment" of property to the Defendants. However, whilst an imbalance of power, together with vulnerability to abuse of that power, is often a feature of fiduciary relationships and may in broad terms be a rationale for the concept, it is not a defining characteristic and is certainly not a sufficient condition for the existence of the duty. Further (and to the extent relevant), I do not think that bitcoin owners can realistically be described as entrusting their property to a fluctuating, and unidentified, body of developers of the software, at least in the sense and to the extent claimed by TTL. …
[T]he distinguishing feature, or defining characteristic, of a fiduciary relationship is the obligation of undivided loyalty … But the steps that TTL would require the Defendants to take would be for its benefit alone, and not for the benefit of other users. TTL seeks action allowing it to recover control of its assets, not a systemic software change that might be regarded as being for the benefit of users generally. The change sought could be to the disadvantage of other participants in the Networks, most obviously a rival claimant to the assets, but potentially other users more generally
בספרות המשפטית היו שתמכו בהטלת חיובי אמונאות על מפתחי רשתות בלוקצ'יין (ראו כאן). זאת, לנוכח הכוח שיש להם כלפי המשתמשים, אשר מחזיקים בהן את נכסיהם ואשר נותנים במפתחים אמון רב שיפעלו במיומנות ובלא ניגוד עניינים. מנגד, היו שהתנגדו להטלת חיובים כאלה על המפתחים, בין היתר, בטענה שזהו תחום חדשני ומתפתח, שמוטב להמנע מלאסדר אותו בכלים עמומים ומיושנים כגון אלה של דיני אמונאות (ראו כאן).
השופטת פאלק נתנה את דעתה לספרות משפטית שאוזכרה בפניה אך לא מצאה בה ממש. פסק דינה מכריע בשאלה בשלילה במסגרת דוקטרינרית מובהקת – לטעמי, באופן משכנע. חיובי אמונאות הם משטר תובעני ביותר, המוטל רק על מי שהדין רואה אותו כמי שהתחייב לפעול בשמו או למענו של אחר. לאמונאי יהיה לא פעם כוח ניכר כלפי הנהנה ונכסיו, ומנגד, הנהנה ייתן באמונאי אמון רב ויהיו לו ציפיות לגיטימיות שהאמונאי יפעל לטובתו, אלא שאלה הם מאפיינים של יחסי אמונאות ולא יסודות מספיקים לקביעתם בדין. בנסיבות של רשתות בלוקצ'יין כוחם של המפתחים המרכזיים אמנם ניכר, אך קשה לראותם – ולעתים קשה אף לדעת מי הם (ע"ע נקמוטו, סאטושי) – כמי שנדרשים לאיון עצמי מוחלט ככל אמונאי. עיקר הקושי, כפי שציין בית המשפט, נובע מהחשש הוודאי מניגודי עניינים כלפי משתמשים שונים ("ניגוד חובה-חובה").
בהמשך לכך – שתי הערות קצרות.
ראשית, הדין הישראלי קלט את גישת ההתחייבות לזיהוי יחסי אמונאות בהלכת זיאדה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (ראו רשימה קודמת). ואולם, בתי משפט ממשיכים ליישם את גישת "הזרם המרכזי" לפי הלכת קוסוי נ' בנק י.ל. פויכטונגר בע"מ, הגורסת כי "חובת האמון היא חובה כללית, המוטלת על בעל הכוח." כאשר ביקש בית המשפט לקבוע חיובי אמונאות במערכת יחסים חדשה בפרשת מרק נ' חג'ג', הוא נקט גישה משולבת (ראו רשימה קודמת). הניתוח של הלכת קוסוי היה יפה לשעתו, אך כיום ניכר שתחולתו רחבה מדי ומוטב לנוטשו כפי שנעשה בשיטות אחרות (ראו בספרי ובמאמר).
בהקשר הנוכחי נצביע על הדמיון במאפיינים של היחסים בין רשת ביטקוין ומפתחיה לבין משתמשיה ושל יחסי בנק-לקוח. בשני המקרים יש פערי כוח ופגיעוּת לנוכח ידע ייחודי, שליטה בנכסים ומתן אמון. על רקע זה התפתחה בדין הישראלי גישה של "חובת אמון בנקאית" (ראו מאמר מאת רותי פלאטו שנער). ואולם, מטעמים דומים לאלה שצויינו בעניין Bitcoinלאי-החלת חיובי אמונאות על רשת ביטקוין ומפתחיה טענתי, שאין מקום להטלת חיובי אמונאות ביחסי בנק-לקוח אלא יש לאסדר אותם בכלים משפטיים אחרים (ראו המאמר ורשימה קודמת).
שנית, לאחרונה חלו התפתחויות מעניינות ברשת ביטקוין בעקבות פסק הדין. האגודה והמפתחים הגיעו להסכם עם רייט, כי יפתחו ויתקינו בתוכנת הרשת כלי לאכיפה של צווים של בית משפט או מוסד דומה, שיוכל לשמש להשבת ארנקים גנובים (ראו כאן). בד בבד, רייט פרסם מודעה הקוראת לגנבים לעשות תשובה ולהשיב את הגזלה (ראו כאן). כנופיית שלטון החוק רוכבת שוב.
רשימה זו מבוססת על רשימה בנקודה בסוף משפט, הבלוג שלי על דיני אמונאות וממשל תאגידי. ראו זאת כהזמנה לבבית לבקר בו ולהרשם לעידכונים.